חוסכים ומפסידים. משקיעים ו..?

לרבים מביננו יש זיכרון ילדות של חזיר מחרסינה ששימש אותנו על מנת לאגור את הכסף שהיינו מרוויחים. באופן פרדוקסלי הייעוד של החזיר כמחנך ילדים לחיסכון פיננסי היה נחרץ כאשר הוא היה ממלא את תפקידו. “מעשה אבות סימן לבנים” – החינוך הפיננסי שקיבלנו מהורינו (רובו הגדול שלא במודע), עיצב את הרגלי הצריכה ואת ההחלטות הכלכליות שאנחנו לוקחים מידי יום. למרות שקופת החרסינה היא אמצעי נפלא להסביר לילד את חשיבות החיסכון כאשר הוא מצליח לקנות בזכותו צעצוע נחשק, מצאתי שטעויות נפוצות בהתנהלות הכלכלית נטמעו בנו דווקא בגלל החזיר המסכן.

חינוך של פעם, אתגרים של היום. אם היה לי מכונת זמן והייתי פונה לאדם ממוצע בשנות ה-90 ושואל אותו מה הדרך הטובה ביותר להיות אדם עשיר, סביר שהוא היה עונה לי שאני צריך למצוא עבודה עם הכנסה קבועה וגבוהה כאשר את רובה אשאיר בבנק. אם אמתין מספר שנים אגלה שיש לי הרבה כסף בחשבון, שאותו אוכל לנצל לבית צמוד קרקע או לטיול מופלא במלדיביים. “עצת הזהב” שקיבלתי מאותו אדם זהה למסר החינוכי שחונכנו עליו כילדים. הבעיה הגדולה טמונה במסר הנחבא בתוך העצה הנ”ל. בקופת החזיר הסכום הכספי (במונחים נומינליים) שאני אקבל כאשר אשבור את הקופה זהה לסכום שהפקדתי בתוכו במהלך הזמן. הכסף שלנו במקרה הזה מוגדר כ”משחק סכום אפס” כאשר בהכרח הכסף שחסכתי הוא הסכום שוויתרתי עליו בעבר. היום כולנו מבינים שכסף אינו משקף בהכרח שווי. כאשר אדם רוצה לאמוד את כמות ההון שיש לו הוא צריך לתרגם את הכסף שיש לו לכוח קנייה. כלומר, מה אני יכול לקנות בפועל מהסכום הכספי שיש לי ביד. אם נפתח את המסקנה בצורה מעמיקה עוד יותר, כאשר כילד הכנסתי מטבעות לתוך החזיר יש סיכוי שהפסדתי כסף. ייתכן שכמות המסטיקים שיכולתי לקנות אם הייתי קונה אותם באופן מיידי הייתה שווה לי יותר מאשר החרב מפלסטיק שקניתי בסוף התקופה. לא ערכתי מחקר בנושא אבל אני בטוח שיש לא מעט ילדים ששברו את קופת החיסכון והתאכזבו לגלות שיש להם הרבה פחות ממה שהם ציפו. החיזוק שלילי שהם קיבלו השפיע באופן ישיר על הרגלי החיסכון שלהם כמבוגרים.

אז למה בעצם ההורים שלנו הביאו לנו את קופת החרסינה? הסיבה נובעת מההבדל בין המציאות הכלכלית של סוף המאה הקודמת למציאות הכלכלית שאנחנו חיים בה כיום. ריבית = מחיר הכסף. כלומר- כמה אשלם או אקבל על כל שקל שאני לווה או מלווה. בין שנות ה90 לתחילת המאה ריבית בנק ישראל נעה בין 8%-16%. בפועל כאשר השארתי כסף בחשבון הבנק (“הלוואתי כסף לבנק”) יכולתי לקבל תשואה שנתית גבוהה יותר מרוב מדדי המניות המובילים כיום. יופי טופי. כאשר ההורים שלנו חינכו אותנו לחסוך הם קיבלו תגמול הולם לכסף שהם השאירו בבנק. במציאות של היום כאשר ריבת בנק ישראל עומדת על 0.1% , הרווח שנקבל על מאה אלף שקלים שיש לנו בבנק יהיה בסביבות ה100 שקלים. אם נכניס למשוואה את מדד המחירים לצרכן שעולה בשנים האחרונות בין 0.7%-1.5% נבין שהמאה אלף שקלים בתוספת הריבית של 100 השקלים שווה לנו הרבה פחות במונחים ריאליים. בשורה התחתונה – החינוך הכלכלי שקבלנו מהורינו אינו מתאים למציאות הכלכלית שאנחנו חיים בה כיום. תמיד נחמד שיש את מי להאשים…

לפי מה שהסברתי קודם הגענו למסקנה שלא משתלם להחזיק כסף בבנק. ועדיין יתרת הכספים שאזרחי ישראל בעובר ושב שברה שיא של כל הזמנים ועומדת על 415 מיליארד שקלים (!!). הסכום שאני מציין פה יושב בפיקדון ומעלה אבק ללא ערך כלכלי. אז לפני שאתם פוצחים במסע שופינג בלתי מבוקר אשמח לתת לכם אלטרנטיבה שלישית. לאלטרנטיבה קוראים השקעות. ולא, אני לא מדבר על הזאב מוול סטריט ומניות זבל. היום יש מספר כלים מצוינים המאפשרים לכל אדם להשקיע את כספו בצורה נבונה. לאנשים שאוהבים עצמאות ובטוחים בידע שלהם, ניתן להשקיע בפלטפורמות של מסחר עצמאי במסגרת בתי השקעות והבנקים השונים. לרוב האנשים עם הידע הממוצע שאין להם זמן לעקוב בקביעות אך מצב השווקים, יש מכשירים פיננסיים כמו גמל להשקעה או פוליסת חיסכון, המאפשרות לתת לאנשי המקצוע לנהל את הכסף בהתאם למידת הסיכון והמדיניות שהוגדרו מראש. דמי הניהול במכשירים אלה לרוב נמוך משמעותית מניהול תיק אצל מנהל תיקים ונותן תשואות טובות לאורך זמן.

אם הייתי רוצה שתיקחו שורה תחתונה ממה שכתבתי – מובן שבהשקעה יש אפשרות של הפסד שצריך לקחת אותו בחשבון, אבל האלטרנטיבה של להשאיר את הכסף בבנק תוביל להפסד כמעט בודאות. אל תאשימו את אמא ואבא אחרי שקראתם את הכתבה הזאת.